הנה הם באים השדים האדומים

הנה הם באים השדים האדומים – 

לפני כחמש שנים יצאתי לעולם עם סדנת הבייבי שלי אז – "הסדנה למציאת עבודה". ההכנה של הסדנה היתה מלווה בשמחה ויצירתיות. בניתי, אספתי, כתבתי, רשמתי אנשים, קניתי קלסרים – התכוננתי לתחילת הסדנה.

שבוע לפני הסדנה פתאום התחילו לעלות קולות נוספים. מבאסים. "מה יש לי לחדש להם, מה יש לי לתת למי שיגיע, הם בטח לא יהיו מרוצים, בסוף אני אתפדח.." ועוד.

קולות פנימיים מחלישים, מפחידים מאימים. וכל הקולות מדברים נגדי.

אתם מכירים כשזה קורה?

אני כבר יודעת – בכל פעם שאני יוצאת מ"אזור הנוחות" שלי הם באים. בכל פעם שאני עושה משהו חדש, מוצר חדש, טקסט חשוב שאני רוצה לפרסם, טלפון ללקוח חדש – "הנה הם באים, השדים האדומים".

השדונים האלו, או "השומרים" לפי אדלר, הינם קולות הנימצאים בתוכנו, הם מייצגים את האמונות השליליות שלנו על עצמנו, הם קולות האומרים לנו – השארו במקום. אל תקחו סיכונים. והם לובשים קולות בוגרים, הם יביאו דוגמאות מאוד משכנעות ומחלישות.

וכך, לא פעם אנחנו נישאר במקום. ב"אזור הנוחות" שלנו, גם כשהוא הוא כבר ממש לא נוח, רק כדי לא לפגוש ולא לחוות את כל אותם קולות מחלישים, מכאיבים.

הדרך להגשמה עוברת דרך אזור האי נוחות.

אני באמת רציתי את הסדנה הזו. חלמתי אותה וממש רציתי שהיא תצא לפועל. אז מה ניתן לעשות עם השדים?!

זיהוי – דבר ראשון לזהות ששוב עלו פחדים )או שדים אחרים( ולתת להם מקום.  

הפרדה – לראות שיש פה גם אותי, הגדולה, הבוגרת ויש גם את הרגשות המחלישים. אני לא פחדנית, אבל בנקודה הזו נוכח בי פחד. אני לא מיואשת. אבל עכשיו הגיע יאוש.

הסכמה – השלב האחרון זה להסכים לנוכחותם. אני כבר יודעת הם באים בכל פעם שאני מעיזה לעשות משהו חדש. אז אם הם כאן כנראה שכבר העזתי. אני כבר יודעת היום שהם באים להגן עלי. הם לא נגדי. בקולם הילדי הם מנסים לשכנע אותי לא לזוז ממקומי, שלא אקח סיכונים. קשה להילחם בהם. שווה למצוא את הדרך להסכים וללכת ביחד איתם. כמה שמתאפשר. 

בבוקר של הסדנה הראשונה סידרתי את הבית, קניתי פרחים, פיזרתי קלסרים צבעוניים למשתתפים, הכנתי את פינת הקפה, קניתי עוגיות.

ליד הכיסא שלי שמתי תיק וירטואלי – בתיק היו הייאוש, הבהלה והפחד. If you can’t beat them – join them… וככה ישבנו כולנו להנחות את הסדנה. אני והשדים שלי. 

בהתחלה קצת גמגמתי אבל אחרי חמש דקות שכחתי שהם שם.

היה כייף.

מאז כבר היו כמה וכמה סדנאות, רוב המשתתפים מצאו עבודה ראויה ובדרך גם קרו להם המון דברים טובים.

ואני? גיליתי שאחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות זה להנחות סדנאות.

החיים מתחילים בקצה האי נוחות.