היא התקשרה אליי – "אמא'לה, הם קבעו לי ראיון עבודה למחר בבוקר! אני לא מוכנה…"
ארבע נקודות שיכולות להקל על הבהלה וגם להכין אתכם קצת יותר:
1 – להתייחס לראיון כחלק מתהליך. חייכם לא תלויים באם תתקבלו או לא. לשחרר את התוצאה של התקבלתי או לא התקבלתי. אתם הולכים להתאמן באיך להיות בראיון עבודה (תדמיינו). לבוא משוחררים יותר ונינוחים. מתאמנים.
2 – מה הערך שאתם מביאים איתכם לראיון? לדוגמא: האם זה ניסיון עשיר? יחסי אנוש מצויינים? הבנה אנליטית יוצאת דופן? סדר וארגון? שליטה בחמש שפות או לפחות שתיים? וכולי. תזכרו מה אתם מביאים איתכם. מה החוזקות, מה הערך שלכם, מי אתם שכדאי שמקום העבודה יקח אתכם.
3 – מהי השאלה שהכי לא נוח לך איתה? מהי השאלה שבגללה לכאורה אתם לא עוברים את הראיון?
מה קורה לך כשהמראיין שואל את השאלה הזו (שאלה בקשר לפיטורין, חוסר בניסיון בינלאומי, חוסר בניסיון בסטארטאפים, חוסר ניסיון באופן כללי…. וכולי)?
נסו לזהות מה קורה לכם שם – האם הנשימה מתקצרת, מתבלבלים, מסתבכים,הדופק עולה? מתחילים לדבר מהר פתאום? הצעד הראשון הוא לזהות את מה שקורה. לזהות את ה"מבנה".
השלב השני הוא לנסח את התשובה הנכונה ללא האחיזה הריגשית. מה אומרים? מה באמת קרה שם? איך עושים את זה: אפשר לכתוב על ניר, אפשר להתייעץ עם חבר/ה, אפשר להתייעץ איתי.
והשלב השלישי הוא לראות איך אתם חוזרים לעצמכם – שמים לב לנשימה, עוצרים לרגע, שותים לגימת מים וכולי.
4 – אם התפקיד הזה הוא שלך אז הוא שלך. וגם אם תענה על שאלה אחת או שתיים שלא במקומה, עדיין הוא שלך. נכון, סוג של אמונה אבל אמונה מהסוג המחזק. ואם הוא לא שלך – למה שתתפוס אותו למישהו אחר?…
בהצלחה,
סיגל.
