תהליך (חיפוש עבודה)

היה זה לפני שנים רבות, לאחר תהליך מפרך של חיפוש עבודה, חזרתי מעוד יום של מיונים, "מרכז הערכה". חמש שעות במהלכם עשיתי: מבחן מיומנות מחשב, מבחני ניר ועפרון, העברתי הרצאה, הכנתי הפעלה, העברתי אותה, ראיון אישיותי ולקינוח, התקיים תהליך של דרוג סוציומטרי במהלכו כל משתתפי אותו מרכז דירגו את חבריהם לגבי מידת התאמתם לתפקיד.
בסופו של יום בשארית כוחותיי נסעתי לחברתי הטובה מיכל. מצאתי חנייה, עליתי, התיישבתי מותשת בסלון ולמול פניה המשתאות פרצתי בבכי. בכי גדול, ממעמקי הנשמה. דמעות, משיכות אף, פרצוף אדום. הכל. כולל הכל.
"אני לא יכולה לעמוד למבחן אפילו פעם אחת נוספת! לא מסוגלת לקבל ולוא טיפת ביקורת אחת, לא לגבי הניסיון שלי, לא לגבי ההשכלה שלי ובטח שלא לגבי הכישורים שלי!"
בתהליך חיפוש העבודה המעסיק הפוטנציאלי כל הזמן בודק. הוא בודק את ההתאמה של המועמד/ת לתפקיד. זה התהליך.
כמחפשת עבודה נמאס לפעמים להיות תחת זכוכית המגדלת, נמאס שיבדקו במה אני טובה ובמה לא.
אבל זה מה שיש. זה התהליך.
ויש רגעים (כמו הרגע ההוא) שהכאב חזק מנשוא.
אני התפרקתי שם. ומיכל? היא רק ישבה מולי, הקשיבה. שאלה כמה שאלות הבהרה. העבירה לי טישו. בסופו של דבר היא הזכירה לי כמה נהדרת שאני.
המשברים האלו קורים בתהליך. הם חלק ממנו. תנו את הזמן ואת המקום לכאב. תנו לעצמכם הנחות. תייטיבו עם עצמכם. יעברו כמה ימים, הכוחות יחזרו. תמשיכו את תהליך החיפוש. כל אחד בקצב שלו ימשיך ללכת.
בגלל זה קוראים לזה תהליך.