להתפטר תמיד אפשר ארז (שם בדוי) התקשר אלי ואמר שהוא צריך עזרה בליווי בתהליך חיפוש עבודה. החברה שבה הוא עובד היא חברה בגודל בינוני, אין לו לאן להתקדם, הוא רוצה לעשות קפיצת מדרגה, להיות מנהל. המנהל מעליו לא רואה אותו ולא מעריך אותו. נמאס לו. זהו, הוא מתפטר. מכירים את זה? זה קורה להרבה, עובדים

היא התקשרה אליי לקבל המלצה על אייל. דיברנו עשר דקות. אמרתי נקודות חיוביות, בעדינות גם אמרתי נקודה או שתיים לשיפור. שיהיה מאוזן. בסוף השיחה היא אמרה שהיא מרגישה שלא אמרתי שום דבר רע. שהכל מושלם מדי. ניסיתי, הסברתי, הדגשתי. כלום. היא לא היתה מרוצה. התקשרתי לאייל לעדכן אותו שהמנהלת המגייסת יצאה לא מרוצה משיחתנו. תוך כדי שיחה איתו שמעתי ממנו

ביום חמישי האחרון הייתי בסופר. קניות אחרונות לפני שבת. הטלפון צילצל, מספר לא מוכר. "הי סיגל, זו דנה, זה הטלפון החדש  שלי. היום עשיתי טופס טיולים. וגם עשיתי פרידה. ובאו כמעט כל החברה, והביאו מתנות וברכו. כולם אמרו שאני כל כך משמעותית ושהחברה לא תיראה אותו הדבר. ואיזה אלופה אני שככה אני ניפרדת. כמו שהייתי פה, ככה אני עוזבת. כמו

כשדיברתי עם חגית לגבי אריאל, היה ברור שזה רק ענין של זמן עד שהוא יפוטר או יתפטר. כל הזמן היו איתו בעיות, גישתו שלילית, מערכות היחסים שלו גרועות, לקוחות עצבניים וגם חגית, המנהלת שלו ממש מתקשה לנהל אותו. הוא מכעיס אותה. כל פגישה איתו היא במקום שהיא לא אוהבת להיות. זה נכון שהוא מקצועי, זה נכון שיש לו כושר למידה

הנה הם באים השדים האדומים –  לפני כחמש שנים יצאתי לעולם עם סדנת הבייבי שלי אז – "הסדנה למציאת עבודה". ההכנה של הסדנה היתה מלווה בשמחה ויצירתיות. בניתי, אספתי, כתבתי, רשמתי אנשים, קניתי קלסרים – התכוננתי לתחילת הסדנה. שבוע לפני הסדנה פתאום התחילו לעלות קולות נוספים. מבאסים. "מה יש לי לחדש להם, מה יש לי לתת למי שיגיע, הם בטח

תדברי לפני שנים רבות עזרתי לארגן כנס חצי חברתי חצי פוליטי. הכנס קרה. הגיעו המון אנשים. עמדתי בצד התבוננתי, הקשבתי. אורית חברתי שתמיד היתה גם סוג של מנטורית בעבורי, אמרה "תדברי! תדברי! את חייבת לדבר. את לא יכולה להשאר בצל". אז דיברתי. אני אפילו לא זוכרת מה אמרתי, אבל דיברתי. צעדתי קדימה, הנכחתי את עצמי באולם, הבאתי משהו משלי. אני